טליק קורן-אדיר
אורסולה שוורץ
״חיים רחמני (קטב מרירי) בלחנים וטליק קורן-אדיר בהפקה מוזיקלית, חולקים בכתיבת טקסטים, בעיבודים, בשירה ובנגינה בכל הכלים, וכאילו אומרים: עזבו אותנו ממשחק השיווק, תנו למוזיקה שלנו לדבר אליכם. 11 שירים על 50:44 דקות בחבילה של אורסולה שוורץ. 11 יצירות שספק אם שמעתם כדוגמתן מאז "בציר טוב" של אילן וירצברג ושמעון גלבץ מלפני 40 שנה. הדמיון ניזון מהגישה האמנותית ומהפרשנות המוזיקלית המעמיקה, המרתקת והמלהיבה לטקסטים של משוררים (שישה, בהם גם יונה וולך, גיבורת "בציר טוב"), ולא פחות מהן בטעם האנין והאליטיסטי, באומץ ובתעוזה, באי ההתפשרות, בפיצוח המרשים ובהפקה המוזיקלית הלא מסחרית, ואולי כן. רחמני וקורן-אדיר מתמודדים עם טקסטים לא פשוטים, שירה לא קלה אך מאוד מאתגרת בטיפול שלהם. למן הפתיחה המדהימה ושומטת הלסתות עם "בלא לגלות" של אריה סיון: "בלא לגלות אותו של בהילות/ אני הולך/ איני מבט אחורנית... אני מבקש את נפשי/ וככה לחצות את כל צמתי ההחמצות... לנסוע אל המזבלה". מנוסחת ה"שיטה": לתוך מצע מוזיקלי מזמין אורגים בזהירות ובדייקנות את המילים. כמשרתי שירה נאמנים, הטקסט התובעני נשאר תמיד בחזית. גם אצל דוד אבידן ("בדיחה"), אדמיאל קוסמן ("מבוקש"), אגי משעול ("לא"), שמעון אדף ("כאוהבים") וּווֹלך ("סבסטיאן"). אין כאן "להיטים", יש שירים מצוינים, מסקרנים, בהלימה משובחת, ובמארג עשיר של רוק, פופ, אלקטרוניקה, גל חדש וישן. ובמפתיע גם בשירים שהם עצמם כתבו, במיוחד בשלושה של קורן-אדיר - "האחידות הקורקטית של מפלס הכינרת" נושא הגוון האתני, "מחלת ים קשה" ו"משעול דמים" הפנטסטי, עם הצורך הנורא, מלא ההוד, שבשירה ובנגינה אותו. בעוד "פיסת אור" של רחמני מצטייר כיצירה הכי פזמונית וקליטה״
(עמוס אורן, הבמה)
